אקדומי פורענותא לא מקדמינן 

דתניא הימים האלה הכתובין במגילת תענית אסורין בין לפניהם בין לאחריהם 
שבתות וימים טובים הם אסורים לפניהן ולאחריהן מותרין 
מה הפרש בין זה לזה הללו דברי תורה ואין דברי תורה צריכין חיזוק 
הללו דברי סופרים ודברי סופרים צריכין חיזוק

א. יש שם ימים שכל ישראל מתענים בהם מפני הצרות שאירעו בהן כדי לעורר הלבבות לפתוח דרכי 
התשובה ויהיה זה זכרון למעשינו הרעים ומעשה אבותינו שהיה כמעשינו עתה עד שגרם להם ולנו 
אותן הצרות. שבזכרון דברים אלו נשוב להיטיב שנאמר והתודו את עונם ואת עון אבותם וגו':
...
ד. וארבעה ימי הצומות האלו הרי הן מפורשין בקבלה צום הרביעי וצום החמישי וגו'. צום הרביעי 
זה שבעה עשר בתמוז שהוא בחדש הרביעי. וצום החמישי זה תשעה באב שהוא בחדש החמישי. וצום השביעי 
זה שלשה בתשרי שהוא בחדש השביעי. וצום העשירי זה עשרה בטבת שהוא בחדש העשירי:
ה. ונהגו כל ישראל בזמנים אלו להתענות. ובי"ג באדר זכר לתענית שהתענו בימי המן שנאמר דברי 
הצומות וזעקתם. ואם חל י"ג באדר להיות בשבת מקדימין ומתענין בחמישי שהוא י"א. אבל אחד מארבעה 
ימי הצומות שחל להיות בשבת דוחין אותו לאחר השבת. חל להיות בערב שבת מתענין בערב שבת. ובכל 
הצומות האלו אין מתריעין ולא מתפללין בהן תפלת נעילה. אבל קורין בתורה שחרית ומנחה בויחל משה. 
ובכולן אוכלים ושותין בלילה חוץ מתשעה באב: 

לְקַיֵּם אֶת יְמֵי הַפֻּרִים הָאֵלֶּה בִּזְמַנֵּיהֶם, כַּאֲשֶׁר קִיַּם עֲלֵיהֶם מָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי
וְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה וְכַאֲשֶׁר קִיְּמוּ עַל נַפְשָׁם וְעַל זַרְעָם דִּבְרֵי הַצּוֹמוֹת וְזַעֲקָתָם.

טו ותאמר אסתר, להשיב אל-מורדכיי.  טז לך כנוס את-כל-היהודים הנמצאים בשושן, וצומו עליי ואל-תאכלו ואל-תשתו 
שלושת ימים לילה ויום--גם-אני ונערותיי, אצום כן; ובכן אבוא אל-המלך, אשר לא-כדת, וכאשר אבדתי, אבדתי.  
יז ויעבור, מורדכיי; ויעש, ככול אשר-ציוותה עליו אסתר.
א ויהי ביום השלישי, ותלבש אסתר מלכות, ותעמוד בחצר בית-המלך הפנימית, נוכח בית המלך; 
והמלך יושב על-כיסא מלכותו, בבית המלכות, נוכח, פתח הבית.

היכא רמיזא אמר רב שמן בר אבא א"ר יוחנן אמר קרא (אסתר ט) 
לקיים את ימי הפורים האלה בזמניהם זמנים הרבה תקנו להם האי 
מיבעיא ליה לגופיה א"כ לימא קרא זמן מאי זמניהם זמנים טובא 
ואכתי מיבעי ליה זמנו של זה לא כזמנו של זה א"כ לימא קרא זמנם מאי 
זמניהם שמעת מינה כולהו אימא זמנים טובא זמניהם דומיא דזמנם מה זמנם 
תרי אף זמניהם תרי ואימא תריסר ותליסר כדאמר רב שמואל בר יצחק י"ג 
זמן קהילה לכל היא ולא צריך לרבויי

ח וַיָּבֹא, עֲמָלֵק; וַיִּלָּחֶם עִם-יִשְׂרָאֵל, בִּרְפִידִם.  
ט וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-יְהוֹשֻׁעַ בְּחַר-לָנוּ אֲנָשִׁים, וְצֵא הִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק; 
מָחָר, אָנֹכִי נִצָּב עַל-רֹאשׁ הַגִּבְעָה, וּמַטֵּה הָאֱלֹהִים, בְּיָדִי. י וַיַּעַשׂ
יְהוֹשֻׁעַ, כַּאֲשֶׁר אָמַר-לוֹ מֹשֶׁה--לְהִלָּחֵם, בַּעֲמָלֵק; וּמֹשֶׁה אַהֲרֹן וְחוּר, עָלוּ רֹאשׁ הַגִּבְעָה.  
יא וְהָיָה, כַּאֲשֶׁר יָרִים מֹשֶׁה יָדוֹ--וְגָבַר יִשְׂרָאֵל; וְכַאֲשֶׁר יָנִיחַ יָדוֹ, 
וְגָבַר עֲמָלֵק.  יב וִידֵי מֹשֶׁה כְּבֵדִים, וַיִּקְחוּ-אֶבֶן וַיָּשִׂימוּ תַחְתָּיו 
וַיֵּשֶׁב עָלֶיהָ; וְאַהֲרֹן וְחוּר תָּמְכוּ בְיָדָיו, מִזֶּה אֶחָד וּמִזֶּה אֶחָד, וַיְהִי יָדָיו אֱמוּנָה, עַד-בֹּא 
הַשָּׁמֶשׁ.  יג וַיַּחֲלֹשׁ יְהוֹשֻׁעַ אֶת-עֲמָלֵק וְאֶת-עַמּוֹ, לְפִי-חָרֶב. 


יד וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, כְּתֹב זֹאת זִכָּרוֹן בַּסֵּפֶר, וְשִׂים, בְּאָזְנֵי יְהוֹשֻׁעַ:
כִּי-מָחֹה אֶמְחֶה אֶת-זֵכֶר עֲמָלֵק, מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם.  טו וַיִּבֶן מֹשֶׁה, מִזְבֵּחַ; 
וַיִּקְרָא שְׁמוֹ, יְהוָה נִסִּי.  טז וַיֹּאמֶר, כִּי-יָד עַל-כֵּס יָהּ, מִלְחָמָה לַיהוָה, 
בַּעֲמָלֵק--מִדֹּר, דֹּר.